גלם מוצרי בטון בע"מ נ' רשף נכסים השרון (2002) בע"מ

החלטה

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינה של כב' השופטת מירב בן ארי מיום 13.3.12 שענינו בשלושה שיקים שנמשכו ע"י המבקשת בסך כולל של 40,000 ₪ אשר זמן פירעום 1.3.08.

לאחר ששמעה את העדויות בחנה את הראיות ושמעה את טענות הצדדים, החליטה השופטת בן ארי לדחות את התנגדות המבקשת והורתה עמשך ההליכים בתיק ההוצל"פ שנפתח בגינם.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין והיא עותרת לעיכוב הליכי מימוש פסק הדין.

המשיבה הגישה תגובתה והמבקשת הגישה תשובה לתגובה ולאחר שעיינתי בהם הגעתי למסקנה כי אין מקום להיענות לבקשה.

ראשית יש להתייחס להיקף סכום פסק הדין. אמנם "דין פרוטה כדין מאה" אך לשאלת הסכום חשיבות, בעת שבית המשפט שוקל בין היתר את שאלת סיכויי ההחזר למקרה שפסק הדין בערעור יתהפך. סכום של 40,000 ₪ (גם אם לוקחים בחשבון את הפרשי ההצמדה והריבית) איננו סכום שחברות פעילות וקיימות ייתקשו בד"כ להחזירו.

כידוע מקדמת דנא הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984; ע"א 7221/01 י.ג רובינשטיין יצור וסחר נ' שובל פ"ד נו(4), 178 ע"א 3457/04 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' ס.י., תק-על 2004(2), 2988).

רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ (5) 403).

העובדה כי בתדפיס רשם החברות רשומים שעבודים איננה ראיה לחוסר האיתנות של המשיבה;

שכן פעמים שיעבודים כאלו ניתנים לצורך קבלת מימון לרכישת נכסים ששוויים עולה על גובה השיעבוד שנרשם כחלק מהבטוחות. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת.

גם אם אקבל את הנחת המבקשת, שהמשיבה לא הוכיחה כי היא בעלת נכסים רבים (ס' 7 לתגובת המשיבה וס' 2 לתצהיר טייב בתמיכה לתגובה) או כי בבעלותה 46 דונם ששווים עולה על סכום של 2,000,000 ₪, הרי אין בכך לפטור את המבקשת מהנטל המוטל עליה להוכיח חוסר איתנות של המשיבה ע"י הצגת תמונה מלאה של מצבה ובין היתר לעניין היקף נכסיה או היעדר נכסים.

אינני קובע דבר לעניין איתנותה של המשיבה אך כשהנטל מוטל על כתפי המבקש והוא לא מרים אותו ההנחה שלא הוכח שיש חשש להשיב המצב לקדמותו בייחוד כאשר מדובר בסכום נמוך יחסית כאמור.

מבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור בין הייתר מהטעם שהמבקשת עצמה סבורה :"...כי שאלת סיכויי הערעור אינה יכולה עוד להיבחן על ידי בית המשפט" (ס' 3 לתשובה לתגובה), הרי אפילו סברתי כי סיכויי הערעור מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיבה בעיכוב ביצוע החיוב הכספי לבין הנזק שייגרם למבקש אם לא יעוכב התשלום הכספי, ידה של המשיבה על העליונה.

אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסך כולל של 1,800 ₪ ,ללא קשר תוצאות הערעור.

סכום ההוצאות יהיה צמוד למדד ויישא ריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

המבקשת תוכל לשלם את סכום הוצאות הנ"ל בעת מתן פסק הדין בערעור, ככל שתמסור לב"כ המשיבה הודעה בכתב בתוך 7 ימים, כי היא בחרה להמתין עם ביצוע התשלום עד למתן פסק הדין בערעור.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"ג, 29 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.